במדרש (במדבר רבה א, ז) מובא: "'וידבר ה' אל משה במדבר סיני', למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים, בשלשה דברים נתנה התורה: באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין? שנאמר 'והר סיני עשן כלו', ובמים מנין? שנאמר 'גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים', ובמדבר מנין? 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני'".
חכמינו זכרונם לברכה באים לגלות לנו כאן איך זוכים לקבל תורה, אלו הכנות מינימליות נדרשות מהאדם כדי לזכות לדבקות בתורה ובקדוש ברוך הוא, לזכות לכתר תורה שהוא גדול יותר מכתר מלכות וכתר כהנה, ובארו לנו ששלש הן: מדבר, אש ומים, ונבארם אחת לאחת.
התורה נתנה במדבר, וכפי שבארנו בהרחבה לעיל שהכונה נתוק מחלט מהעולם הזה.
התורה נתנה באש. אש ענינה חם, התלהבות. האש מחממת ומאירה, אך אם לא משתמשים בה נכון, היא גם שורפת! צריכים להשתמש באור התורה על מנת להאיר את הדרך בעולם הזה, כל דבר לשאל דעת תורה, בכל ספק לברר מה אומרת התורה; "הלוא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמיה כג, כט).
והתורה נתנה במים. תכונתם של המים שתמיד הם יורדים למטה. המים מסמלים את מדת הענוה, כל הזמן הראש מרכן כלפי מטה. כי תורה נתנה רק למי שהוא בעל מדות טובות, מוכן לותר, להקריב למען הזולת, ומעל הכל - שאינו בעל גאוה. "תועבת ה' כל גבה לב" (משלי טז, ה), אדם שיש גאוה בלבו אינו זוכה לכתר תורה!
זוהי דרך אחת לבאר את דברי חכמינו זכרונם לברכה שהתורה נתנה באש, במים ובמדבר, אך טמון בדבריהם סוד נוסף: בלי מסירות נפש של יחיד או של הכלל, לשעה ולדורות - אין כתר תורה!
התורה נתנה באש. זוהי האש שאברהם אבינו קפץ לתוכה באור כשדים. למען הקדוש ברוך הוא, למען התורה, היה מוכן אברהם לקפץ לתוך האש, ומאתנו מבקשים רק לקום שעה קדם לתפלה, ללמד עוד קצת, להסתפק במעט וכו'...!
ואם תאמרו: זוהי הנהגה רק ליחידים, אך לא לרבים - הרי נתנה תורה במים. כל עם ישראל מסרו נפשם וקפצו בים סוף למים יחד, במסירות נפש. כך זוכים למתן תורה.
ועדין היה מקום לומר: פעם אחת קפצו, אבל כל החיים למסר נפש לתורה?! אדם יכול יום אחד להתנהג יפה, להיות טוב, לעבד את בוראו בהתלהבות, להיות אמתי, אבל כל החיים לחיות כך?! כן! התורה נתנה במדבר - עם שלם מסר את נפשו במשך ארבעים שנה, ללמדנו כי כדי לזכות בתורה, יש לחיות כבמדבר במשך שנים רבות.
בליל שבועות יורד הקדוש ברוך הוא לבקר אצל כל אחד, לבדק מה הכין לקבלת התורה. "ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלקים" (תהלים יד, ב) - הקדוש ברוך הוא לא בודק את התנורים ואת עוגות הגבינה היוצאות מהם... אלא את הלבבות, את המדות, מה עשינו, כמה התעלינו, עד כמה התקרבנו, איזה כלי קבול הכנו לקבל את התורה, וכל אחד זוכה לגלוי שכינה, לכתרה של תורה - לפי הכלי קבול שהכין. אדם שהכין כלי קטן - יקבל מעט סיעתא דשמיא, ואדם שעמל והכין את עצמו במשך כל ימי ספירת העמר להיות ראוי להיות כלי לתורה - יקבל הרבה. כגדל ההכנה, כך גדל השפע הרוחני שנזכה לו.
בליל שבועות שערי שמים פתוחים, ועלינו לנצל את גדל השעה ולהתפלל לקדוש ברוך הוא שיפתח לבנו בתורה, את לב בנינו ואת לב כל עם ישראל, ונזכה לכתרה של תורה לטוב לנו כל הימים!
לרשימת המאמרים המלאה
