הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם, הַנֶּשֶׁק הֶחָזָק בְּיוֹתֵר שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע – הִנּוֹ "הַהֶרְגֵּל". אָנוּ אֵינֶנּוּ מַרְגִּישִׁים בּוֹ, אֵינֶנּוּ שָׂמִים אֵלָיו לֵב, אוּלָם הוּא מְכַרְסֵם כָּל חֶלְקָה טוֹבָה וּמֵבִיא אוֹתָנוּ עַד לְפִי שְׁאוֹל.
בְּטֶבַע הָאָדָם, הוּא מִתְרַגֵּל לְכָל דָּבָר. הָאָדָם יָכֹל לְהִתְרַגֵּל לַמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, וְכָךְ גַּם לַעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר... אֲפִלּוּ עֲבֵרָה נוֹרָאָה שֶׁאָדָם לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ מֵעוֹלָם שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ, עֲלוּלָה לִהְיוֹת לוֹ לְשִׁגְרָה עֲגוּמָה – אִם יִתְרַגֵּל לַעֲבֹר עָלֶיהָ. וּכְבָר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (קִדּוּשִׁין כ', ע"א) כִּי "כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ – נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר", כְּלוֹמַר: שֶׁאֵין הוּא מַרְגִּישׁ כְּלָל שֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר אָסוּר, אֶלָּא מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ עוֹסֵק בִּדְבַר הֶתֵּר מַמָּשׁ...
הַיֵּצֶר מַרְגִּיעַ אֵפוֹא אֶת הַמַּצְפּוּן שֶׁלָּנוּ, מְטַשְׁטֵשׁ אוֹתָנוּ, מְשַׁבֵּשׁ אֶת הַשֵּׂכֶל, וְכָךְ אֵין אָנוּ נוֹתְנִים אֶת לִבֵּנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּחֻמְרַת מַעֲשֵׂינוּ! הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהִתְמוֹדֵד כְּנֶגֶד תַּחְבּוּלָה זוֹ – הִנָּהּ לְהִתְעוֹרֵר, לְהִתְבּוֹנֵן, לָתֵת לְעַצְמֵנוּ "מַכּוֹת חַשְׁמַל" אֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ אוֹתָנוּ מִתַּרְדֵּמָתֵנוּ, וְאָז בְּוַדַּאי נֵחָלֵץ לַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הַמְּבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֵׁנוּ!
וְאָמְנָם, אִלּוּ נִתְבּוֹנֵן מְעַט – נוּכַל לְהַבְחִין מִיָּד בְּכֹחוֹ הֶעָצוּם שֶׁל הַהֶרְגֵּל.
שֶׁכֵּן הִנֵּה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֶלֶת מִלְיַארְדֵּי טוֹנוֹת – בְּדִיּוּק בַּזְּמַן, וְשׁוֹקַעַת – בְּדִיּוּק בַּזְּמַן. הִיא לֹא מְאַחֶרֶת אֲפִלּוּ בִּשְׁנִיָּה, וְלֹא מַקְדִּימָה אֲפִלּוּ בִּשְׁנִיָּה. הִיא לֹא עוֹלָה בְּבַת אַחַת – שֶׁכֵּן אָז כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מִתְעַוְּרִים מֵעָצְמַת הָאוֹר הַפִּתְאוֹמִי, וְהִיא גַּם לֹא שׁוֹקַעַת בְּבַת אַחַת – שֶׁכֵּן לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּגֵּל לַחֲשֵׁכָה הַפִּתְאוֹמִית. הַכֹּל בְּהַדְרָגָה, בְּסֵדֶר נָכוֹן וּמְתֻקָּן, בָּאֹפֶן הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר.
וּבְכֵן, לִכְאוֹרָה הָיָה מָקוֹם לְצַפּוֹת שֶׁאָנוּ נִרְקֹד כָּל יוֹם כְּשֶׁנִּרְאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ! מַדּוּעַ, אֵפוֹא, אֵין כָּךְ פְּנֵי הַדְּבָרִים? הַסִּבָּה אַחַת וִיחִידָה: אָנוּ הִתְרַגַּלְנוּ! הִתְרַגַּלְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, הִתְרַגַּלְנוּ לִרְאוֹתָהּ שׁוֹקַעַת, הִתְרַגַּלְנוּ לַחֶסֶד שֶׁבַּהַדְרָגָה, וְכָל זֹאת – בְּטֶרֶם הָיָה לָנוּ שֵׂכֶל לְהָבִין מְאוּמָה...
אִלּוּ לֹא הָיִינוּ מִתְרַגְּלִים – הָיִינוּ רוֹקְדִים שִׁבְעִים שָׁנָה!! אוּלָם כְּאָמוּר, אָנוּ הִתְרַגַּלְנוּ, וְאֵין אָנוּ מַבְחִינִים בִּמְאוּמָה... וְכָךְ בְּכָל עִנְיָן: הַהֶרְגֵּל – הִנּוֹ הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם, וְאִם לֹא יִלָּחֵם כְּנֶגְדוֹ – עָלוּל הוּא לְדַרְדֵּר אוֹתוֹ עַד לְשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה!
לרשימת המאמרים המלאה
