האדם, אפילו הגדול ביותר, הקדוש ביותר, יכול להתרגל לדברים הכי גדולים והכי מקודשים ולהתחיל לזלזל בהם. הבאתי כמה דוגמאות, והדוגמא הבולטת ביותר כאשר הקב"ה מצווה את אהרון ואומר לו, אל יבוא בכל עת אל הקודש –למה? אומר רש"י, לפי שגילוי שכינתי שם ולא ירגיל להכנס לשם. אני שאלתי, האדם הקדוש ביותר למקום הקדוש ביותר, מה יש אם הוא ירגיל לבוא שם? אם לא למקום קדוש ללכת אז לאיפה כן, אם לא לכותל, אז לאיפה?! ואמרתי שאם הוא יתרגל לבוא שם אפילו האדם הגדול ביותר למקום הקדוש ביותר, אם הוא יתרגל לבוא לשם הוא יתחיל לזלזל אפילו בשכינה. מתרגלים למשהו ומתחילים לזלזל בו.
דוד המלך מצד האחריות שלו כלפי עמ"י עד סוף הדורות, מצד האחריות שלו כמלך בעמ"י, דוד רצה הרבה דברים, היה צריך להרבה דברים, יכל לבקש הרבה דברים, היו לו הרבה זכויות, סבל הרבה ייסורים ויכל לבקש מהקב"ה הרבה דברים. והנה מבקש דוד דבר אחד בלבד, ואם יש את הדבר היחיד הזה יש את הכל. ואם אין את הדבר הזה, אפילו אם יש את הכל אין שום דבר, לא ישאר שום דבר בסופו של דבר. דוד המלך עומד ומבקש מהקב"ה ואומר, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש…. מדוע דוד מדגיש לה' שהוא רוצה רק דבר אחד, שיבקש מה שהוא רוצה וגמרנו! למה הוא צריך לומר, רבש"ע אני מבקש ממך רק דבר אחד?! ועוד דבר, הקב"ה הוא כל יכול, אין סוף יתב"ש, האם יש הבדל להקב"ה אם מבקשים ממנו דבר אחד או אלף דברים? שום הבדל, זה אותו דבר. אז אני לא מבין את דוד, אם הוא כבר מבקש שיבקש הרבה! ומדוע הוא סופר להקב"ה ואומר לו רק דבר אחד שאלתי?
מה דוד מבקש? שבתי בבית ה' כל ימי חיי. ואנחנו מדברים פה לא בבן אדם שלא ידע מה זה עושר, מה זה מלכות, מה זה כבוד, דוד שלט על המעצמה הגדולה ביותר בעולם אז, מלכות ישראל בשגשוגה כמו בימות המשיח, שלט על כל העולם כולו על פי ה'. כולם בחרו בו כאיש אחד, ה' בחר בו ומשכו, וה' התפעל מהצורה שהנהיג את העם על פי דרכי ה', עד שה' נשבע לו "אחת נשבעתי לדוד אם לדוד אכזב.." –נשבע לו שהמלכות לא תסור ממנו לנצח עד ימות המשיח. ועוד נאמר על כיסאו לא ישב זר ולא ינחלוהו אחרים כבודו, כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד.
דוד המלך הכיר את העולם טוב, הכיר הרבה דברים, הכיר הכל, ידע הכל, ראה הכל, ואדם שיודע ורואה הכל מה הוא מבקש מה' בדביקות עצומה? רבש"ע, אחת שאלתי…. דוד סופר את בקשתו להגיד להקב"ה ולהדגיש לו שיש אנשים שלא יודעים להעריך משהו אז לא נותנים להם את זה. את רואה שהילד שלך לא מבין ביהלומים אז את לא נותנת לו יהלום. אם תתני לתינוק טופי ויהלום ששוויו מיליון דולר הוא ייקח את הטופי כי הוא לא מבין ביהלומים.
דוד המלך רצה להדגיש להקב"ה טוב, טוב: רבש"ע מכל העוה"ז, מכל המלכות, מכל העושר, מכל מה שיש בעולם ובבריאה, רבש"ע, דבר אחד אני מבקש ממך. למה רק דבר אחד, לפי שרק זה יש ורק זה ישאר ורק זה טוב, שום דבר אחר בעולם אין חוץ מזה. אני יודע להעריך את זה, ה', אני יודע שזה מה שישאר ורק זה יהיה קיים לנצח. אז בבקשתו "אחת שאלתי" הוא רוצה להבליט לה' שהוא יודע להעריך את בקשתו לכן תן לי את זה, אני אשמור על זה, אני צריך את זה ורק את זה.
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש –למה חוזר ואומר אותה אבקש, הרי ה' שומע ומבין טוב ואפילו ברמז, מדוע חוזר ומדגיש שאותה אבקש? לפעמים הבן שלך פיקח והוא מבקש ממך משהו "אימא, אני רוצה אופניים". את אומרת לו, לא צריך, אין לנו עכשיו. אם הוא פיקח הוא מנדנד לך שוב ושוב, אימא אהיה ילד טוב, אימא, אימא…. לך כבר נמאס לשמוע את בקשתו החוזרת ואת קונה לו אופניים. דוד המלך אומר לה', רבש"ע, הדבר שאני מבקש ממך –אם אתה חושב שאני אבקש ואעזוב אותך, אז אתה טועה! אחת שאלתי מאת ה' אבל לא רק שאלתי אלא אותה אבקש –אני אמשיך לבקש, ואמשיך לבקש, ואמשיך לבקש –עד מתי? עד שתתן לי. כל עוד נשמתי בקרבי אני אבקש, כל עוד שיש לי חיים אמשיך לבקש. למה? כי חיי נצח תלויים בזה, אני יודע שזה תכלית האדם, תכלית הבריאה. אין לי ברירה לבקש להמשיך לבקש עד שתתן לי.
ומה דוד מבקש? לפעמים אדם הולך לכותל. לפני שהולכים לכותל צריכים להתכונן, הכותל זה לא מוזיאון. להתכונן, להתקדש, לעשות תשובה לפני שהולכים לכותל, לא בגלל שמשעמם הולכים לכותל. ומה אדם מבקש בכותל? רבש"ע, יש לי דירה קטנה של חדר וחצי, מחר יש לי פגישה עם משרד השיכון תעשה שיתנו לי מה שאני רוצה ומה שאני לא רוצה, שיתנו לי הרבה. והילדים שלי לא שומעים לקולי, ורבש"ע אני רוצה בריאות, חתן טוב לבת שלי וגם לבן שלי…. כך מבקשים, מבקשים ומבקשים ושוכחים את הנקודה העיקרית, כל זה לא שווה בלי דביקות בהקב"ה, בלי תורה.
דוד כבר הולך לק"ק ומתפלל לה' וידע מה לבקש. אחת שאלתי מאת ה'…- משאת נפשי, משאלת חיי היא אחת בלבד, אותה אבקש, והיא שבתי בבית ה' כל ימי חיי –לשבת בבית ה', מתורה לתורה, משיעור לשיעור, מחסד למצווה, כל הזמן שבתי בבית ה'. למה? לחזות בנועם ה' –ליהנות מנועם ה' שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא בעולם. כל התכלית שה' ברא אותנו בעולם למשך שבעים שנה הכרוכים בניסיונות, צרות וכו', זה הכל בשביל שאח"כ נשב עם ה' ביחד, ליהנות מזיו שכינתו. אז אומר דוד המלך, לחזות בנועם ה'.
וממשיך דוד ואומר "ומבקש בהיכלו" –להיות אורח בבית ה'. אני לא מבין את דוד, זה סותר את המשפט. קודם הוא אומר שבתי בבית ה' כל ימי חיי –לשבת בבית ה' כל ימי חיי, ואח"כ אומר "לבקר בהיכלו". אז או לבקר או שאתה גר שם, שבתי בבית ה'? דוד התכוון למה שהזכרתי והדגשתי בשיחה הקודמת. אני עלול לשבת בבית ה', אני פוחד שאתרגל אליך ואזלזל בזה. אני אתחיל להעריך את זה פחות, יחסר לי הרגש הנכון כלפי השכינה. לכן אומר דוד המלך, אני רוצה לשבת בבית ה' כל ימי חיי בלי הפסק, אבל כל הזמן להרגיש כמבקר, כאורח, שההרגשה שלי תהיה של אורח אפילו שכל הזמן אני נמצא שם. שרגש הרעננות, ההתחדשות וההתרגשות תהיה כל יום כאילו זה פעם ראשונה שאני בא לשם. שלא אאבד את ההתרגשות מבית ה' בגלל שאני כל הזמן יושב שם.
בפרשה שלנו, פרשת אמור, כמה הקב"ה יודע מה טוב בשבילנו. מדגיש בצורה חריפה אומר ומזהיר, בני היקרים, אם אתם כבר מתפללים, אם אתם מקריבים משהו לה', אם אתם מתקרבים אל ה' בשלמות, בדבקות, בלי שום חסרון במעשה שעושים. באה התורה הקדושה ואומר, וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל אהרון ואל בניו ואל כל בני ישראל –לכל אדם בכל דרגה שהוא צריך את המוסר הזה. כל אדם בכל דרגה שהוא עלול לעשות מעשה טוב ולהחסיר במעשה הטוב. לפעמים את מוצאת סוף סוף שמלה שאת מחפשת. חיפשת כל הקיץ שמלה בכל החנויות בארץ, סוף סוף מצאת שמלה שאת רוצה. פתאום את מבחינה שיש חור מסיגריה בשמלה, כל ערכה של השמלה יורד. המוכרת תאמר לך, יש רק חור אחד, אז מה יש?! לפי שהחסרון הוא לא רק במקום של הסיגריה, אלא בכל השמלה ולכן הערך של השמלה כולה ירד. אותו דבר, לפעמים את עושה מעשה טוב, מצווה גדולה אך עם דפקט אחד, חסרון אחד, חור אחד. הערך של המצווה כולה, של המעשה כולו יורד. ולפעמים לא רק שהוא יורד, אלא מקבלים עונש על עשיית המצווה. אביא לכם ראיה מהפרשה.
וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל אהרון.. ואמרת אליהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותיהם אשר יקריבו לה' לעולה…- לאדם יש חשק ,מרגיש צורך להקריב קרבן לה', יש לו פרה ואולי זה רק מה שיש לו, והוא החליט להקריב אותה לה'. ממשיך הפסוק "לרצונכם" –הוא בא מרצון לא כפו עליו, אף אחד לא השפיע עליו או אמר לו, הוא מרצונו החופשי בא בהכרה מלאה, הוא מבין שצריכים להקריב לה' קרבן, הכרת הטוב, להתקרב לה'. תמים זכר בכבישים ובעיזים…כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם…ואיש כי יקריב זבח שלמים כל מום לא יהיה בו! לא להביא עם מום. והגמרא אומרת על זה דבר נורא. אומרת הגמרא במסכת תמורה דף ו' עמוד ב', תנו רבנן כל אשר בו מום לא תקריבו תלמוד לומר מכאן המקדיש בעלי מומים לגבי מזבח –אם הוא הקדיש כבש עם מום כגון חתך בשפתיים, ואמר "זה קדוש למזבח" –לא רק שלא קבל שכר על הרצון הטוב להקריב לה' אלא עוד אומרת הגמרא, עובר משום חמישה לאווים: עובר משום בל תקריבו, בל תקדישו, בל תשחטו, בל תזרקו בל תקטירו.
שואלת הגמרא, אולי לא למדנו שהוא עובר איסורים דווקא בתם שנעשה בעל מום? אולי דווקא הכבש שנולד שלם ולבסוף קבל איזה סדק ואותו הקריב, אז עובר על חמישה לוואים. אבל אם הוא נולד עם מום, זה מה שיש לו כבש עם סדק בשפתיים, אולי הייתי אומר שאין על זה איסור "דקלא בעלמא הוא" –זה כמו שמקריב עץ. הוא לא התכוון שיקריבו את זה אלא התכוון שיקנו בכסף הזה כבש יותר טוב. אומרת הגמרא, לא, זה זלזול בשכינה, הוא מבזה את השכינה.
אומרת הגמרא, זילא מילתא כיוון ששווים כתמים –היות והוא עזב כבש תמים והקדיש בעל מום מחייב חמישה לאווים. אפילו שאדם בא עם רצון טוב, עם לב טוב אך מקריב קרבן לה' עם מום, לא רק שלא מקבל שכר אלא לא לרצון יהיה לכם, חייב חמישה לוואים, זה כמו שחמש פעמים אכל חזיר.
אני ראיתי את זה היום והזדעזעתי. אמרתי, אדם שלא עושה עבירה, לא מחלל שבת, לא נוהג בפריצות, ולא רק זה אלא שמביא בתום לב קרבן שיש בו חור באוזן, יש לו סדק בשפתיים שנוצר מהקור, ומקריב לעשות מצווה, מי יודע אולי הוא עני ואת כל כספו נתן בשביל לקנות כבש זה. והנה באים בשמים ואומרים לו, א. לא לרצון יהיה לכם –זה לא יתקבל, ב. מגיע לכם מאתיים מלקות [חמש פעם ארבעים]. וזה בגלל שהקריב קרבן עם מום.
איזה מוסר למדתי מזה? רבותי זה נורא ואיום וזה אמיתי. יש פגיעה קצת בכבוד שמים כשעם כל הכוונות הטובות שלך אתה הולך ומקריב קרבן עם מום, אז אדם שמתכוון לעבור עבירה כמה פגיעה בכבוד שמים יש!
יש אישה דתיה שהולכת עם כיסוי ראש, חבל שהיא לא הולכת עם עוד מטפחת על הפה. היא גרה בבניין עם שכנים חילונים, ומהקומה השלישית היא צועקת לילדיה: בא הנה, מטומטם! תעלה למעלה כבר! השכנים אומרים, בטח היא דתייה. זה חילול ה'! זה חילול ה' נורא! מבזה לא את הקרבנות אלא מבזה את הקב"ה. אומרים עליה, היא דתייה אז לא כדאי להיות דתי. הנה יש פה זוג דתי שכל היום רבים, לא כדאי להיות דתי…. זה חילול ה', את צריכה לפחד מה'. כדאי לך לשתוק במשך שבעים שנה רק בכדי למנוע חילול ה'. ואם יש לך קרובים לא דתיים והם שומעים על יחסיך לבעלך הם אומרים, הזוג הדתי בר מינן, תתרחקו מהם.
כל מום בו לא תקריב –בגלל קצת פגיעה בכבוד שמים. כמה צריך להזהר באוטובוס, בשוק, במשרד, בכל מקום לשמור על כבוד שמים, לעשות קידוש ה'. הגמרא אומרת, הקב"ה קרא לאברהם "אברהם אוהבי" לפי שהיה מאהיב את השם שלי על הבריות. אברהם התנהג כנשיא אלוקים, בכבוד מלכים. כולם היו אומרים, אני רוצה לעבוד את האלוקים של אברהם, לא חשוב מיהו.
אני זוכר שפעם אחת הייתי יושב במשרד והגיע אלי אב חילוני עם שערות כמו אישה, והילד גם עם שערות כמו אישה, חשבתי שזאת ביתו. אמר לי, כבוד הרב, אני רוצה לרשום את בני לישיבה. לא הבנתי, הוא חילוני בנו חילוני, מה הוא יעשה בישיבה?! אמרתי לו, מדוע אתה רוצה להכניס את בנך לישיבה? אמר לי, לבן שלי היה חבר שהיה שובב יותר ממנו, כל הזמן ברחוב משחקים, זורקים וכו'. הוא לומד אצלך כבר חצי שנה ואיזה התנהגות! איזה ילד נהיה! איזה תענוג! עדין, לא שומעים אותו, עדינות של מלכים. לא חשוב לי דתי או לא דתי העיקר שיהיה בן אדם. תרשום אותו, תעשה טובה, תרשום גם אותי ושנינו נשב פה. הוא רשם את בנו לישיבה. היום בנו נשוי והוא אברך ירא שמים. זה אברהם אוהבי.
רואים אנשים דתיים במשרד, מילה זה מילה, לא מאחרים דקה, לא מחסירים דקה, מתלבשים בצניעות, מתלבשים נקי. הגמרא אומרת, תלמיד חכם שיש כתם על בגדו חייב מיתה. למה? חילול ה'. אני שואל אתכם, אם במשמר הכבוד של מלכת אנגליה יהיה מישהו עם כתם של שמן מהביצה שאכל בבוקר, יפרטו אותו מהעבודה וישב במשך חודשיים בכלא לפי שפגע בכבוד הוד המלכה. על אחת כמה וכמה אדם ירא שמים, עובד ה', אדם שנושא את שם ה' על כתפיו כמה צריך להזהר מחילול ה'.
הגמרא אומרת במסכת ראש השנה, יש עבירות שאם אדם מהרהר עליהם תשובה מיד סולחים לו. ויש עבירות שלא סולחים לו מיד אלא רק בראש השנה ויום כיפור. ויש עבירות שגם יוה"כ לא מועיל, צריך ייסורים. ויש עבירות שצריך גם תשובה, גם ר"ה, גם כיפור וגם ייסורים. ויש עבירות שכל זה לא מספיק עד יום המוות, כמו בני עלי "חי ה' אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון". מהי העבירה הכי חמורה בתורה הנצחית מכל העבירות? חילול ה'. אני זוכר שפעם כשנסעתי באוטובוס עלה חסיד אחד. היה חם, פריצות וכו'. מה עשה החסיד? ישב בכסא אחד שעבורו שילם, בכסא השני שעל ידו לא רצה שיישב אדם חילוני או חולני ולכן שם את הכובע שלו על הכסא [שלא שילם עבורו]. ואני רואה שעולה אישה בהריון, עולה זקן והוא לא מסתכל. כולם מסתכלים וצוחקים עליו "איזה טפש זה…". קודם כל זה גזל, כי לא שלמת עבור שני מקומות. דבר שני, מה האישה הזקנה צריכה לסבול שאתה חסיד? תיסע במונית. חילול ה' נורא היה. החילונים מחפשים להקניט אותנו, לדבר סרה עלינו. אם חילוני עושה משהו רע לא כותבים "חילוני נתפס בגניבה…חילוני עשה כך…" אלא כותבים "אדם עשה..". ואם דתי עשה, בר מינן, כותבים "דתי.. חרדי עשה…." מצלמים את הזקן שלו, למה? להדגיש חילול ה', ללכלך את התורה. מזה אנחנו צריכים להזהר. אז כל אישה כדאי שתקנה שתי מטפחות, אחת על הראש ואחת על הפה. עדינות, אצילות, להזהר מאד לא לשקר, להיות ישר.
החפץ חיים עשה קידוש ה' בין היהודים ובין הגויים. לחפץ חיים היתה חנות מכולת בראדין. פעם אחת גויה קנתה דג מלוח, הלכה שכחה את הדג בחנות ולא שבה לקחתו בחזרה. החפץ חיים היה כ"כ בצער [אנחנו היינו שמחים] ולכן חילק דגים מלוחים לכל תושבי ראדין בחינם. אמר, אולי זה הגוי הזה, אולי זה הגוי הזה…, לקח את הרשימה מהדואר ונתן לכל גוי דג מלוח. כולם אמרו, זה שלנו…
פעם אחת החפץ חיים שלח מכתב לחו"ל ע"י שליח. על ידי כך הבין החפץ חיים שהוא מפסיד לרוסיה תשלום של בול, מה עשה? הלך ביום ראשון בבוקר לדואר ואמר למנהל הדואר, מכור לי בול. שילם את מחירו של הבול וקרע אותו לחתיכות שאותם זרק לפח. אלה השתגעו, אמרו, כבודו למה קרעת את הבול? אמר להם, אגיד לכם, אני רציתי לשלוח מכתב בדואר לחו"ל, אך מצאתי חבר שייקח את המכתב בעצמו. לא רציתי לגרום הפסד לממשלה של חצי רובל, אז קניתי את הבול למרות שלא הייתי צריך לו.
אנחנו מחפשים קונצים איך לעקוף את העולם והחפץ חיים לא רצה לגנוב את הממשלה הרוסית אפילו חצי רובל. מה זה קידוש ה'! הגוי כ"כ התפעל מהתנהגותו של החפץ חיים.
אומר הקב"ה לא ברמז כי אם בגלוי, איש איש מכל בית ישראל מן הגר הגר בישראל אשר יקריב את קרבנו לנדרים ולנדבות כל אשר בו מום לא תקריבו לא לרצון יהיה לכם…. חמישה לאווין עובר על זה. פעם אחת, בערב פסח, באתי לבית הכנסת, ראיתי שולחן עם שלוש רגליים שהולך ליפול כל רגע. אחד שקנה שולחן חדש, רצה להתפטר מהשולחן הזה, תרם אותו לבית הכנסת. לפעמים יש איזה כלה יתומה עניה רוצה שמלה. את אומרת לה, את יודעת מה יש לי שמלה משנת מתושלח, אני אתן לה את השמלה הזאת, אני בין כה וכה לא משתמשת בה. היית רוצה שיתנו לך שמלה כזאת? לבת שלך? אם את עושה משהו, תעשי טוב, או אל תעשי. אם כבר עושים אז לעשות בשלמות. לתת את הלב ואת הנשמה לשני, למסור נפש. אני אומר לתלמידים שלי, אם אתם כבר מתפללים –תתפללו טוב. את כבר מברכת –תברכי טוב. כל מום בו! יש תשע עשרה ברכות בעמידה ואת מתפללת לפחות תפילה אחת ביום, להגיד את זה טוב מילה במילה, לא להפסיד מילה אחת "כל מום בו לא תקריבו". את מדברת עם הקב"ה! להבין מה שאומרים, לשמוע מה שאומרים! אם אין לך זמן אל תתפללי, אל תעשי טובות. אם את מתפללת, פתחת את הסידור, זה פחד! את מדברת עם השכינה, מקליטים כל מילה, כל מילה! לפעמים, אני יודע, זה קשה. עשית שבע כביסות, תלית אותן והילדים בינתיים הפכו את הבית, ואת עייפה, אין לך כח לאכול ארוחת ערב אך את אוכלת כי את רעבה. ואת יושבת לברך ברכת מזון, חצי רדומה, את מתבלבלת לא מברכת. והילדים שלך רואים איך שאת מברכת. הילדים לא יזכרו שעשית שבע כביסות היום, הילדים לא יזכרו שניקית יסודי את הדירה, את זה הם לא רואים, הם יזכרו שברכת ברכת המזון בצורה מרושלת ללא טעם וריח. כשאני יושב על יד הילדים שלי להתפלל או לברך, או ליד אדם זר, אני פוחד נורא לא רק מהברכה אלא מחילול ה', שלא ילמדו ממני דבר לא טוב. צריך להזהר מאד שאדם ילמד דבר לא טוב מההתנהגות שלך. המשנה מזהירה באבות, חכמים יזהרו בדברכם שמא מתוכם ילמדו לשקר. להזהר! אנחנו משקרים לילדים "אני תיכף חוזרת" ואת הולכת ולא חוזרת. הילד אומר, האימא שקרנית. הוא לא אומר לה, אך בליבו הוא בטוח בכך. להגיד את האמת, השקר הכי טוב זה האמת. כל מום בו לא תקריבו –על דבר טוב ה' הקפיד כל כך, על שאיפה טובה להקריב קרבן, אז על עבירה טובה כמה עונש יהיה. עוד דבר. מה זה שלימות. להזהר מאוד בעבודת ה'. ר' ישראל מסלנט אומר רעיון נפלא. אנחנו לפעמים עושים עבירות. "איש שוטה כמים עוולה" . כמו שמים שוטפים ורצים, כך אנחנו שוטפים ורצים בעבירות בלי לשים לב. הוא אומר, אם את מסתכלת בשמיים, את רואה את הנקודות הלבנות הקטנות. זה לא נקודות, זה כוכבים, זה עולמות. יש כוכבים שהם יותר גדולים מכדור הארץ פי אלפים. אבל לנו זה נראה כנקודות קטנות. למה? כי המרחק מפה לשם הוא מרחק גדול. אבל עם כלים מתאימים רואים כמה שזה גדול. אנחנו כ"כ רחוקים מגרמי השמיים, שזה נראה לנו כ"כ קטן. אומר ר' ישראל מסלנט, אנחנו על הארץ וה' בשמיים. העבירות אצלינו נראים כ"כ קטנות. אז לא ברכתי 'אשר יצר' בכוונה. לא נטלתי ידיים כמו שצריך. פה אמרתי איזו מילה. מה כבר עשיתי, מה? לפעמים אדם חושב שהוא צדיק גמור. היא אומרת מה עשיתי, ובשמיים צועקים מה היא לא עשתה. אצלינו העבירות נראות קטנות, בגלל שאנחנו רחוקים כ"כ מדעת התורה. מרצון ה'. מהשלימות שה' והתורה רוצים מאיתנו. אין לנו מושגים של השמיים. ומזה דורשים מאיתנו.
בפרשה יש עוד פסוק. "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה ואבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. אם ביוה"כ אדם אכל, אם אדם עשה מלאכה ביוה"כ "ואבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה..". אומר רש"י, לפי שהוא אומר כרת ואיני יודע מהי [מה זה כרת] בא כאן והדגיש כשהוא אומר ואבדתי לימד על הכרת שאינו אלא אבדון, מאבדו לנצח. אדם יכול בפעולה קטנה אחת לאבד נצח, וזה על פעם אחת שהוא עושה. אז כמה כרתים אדם יכול לגרום לעצמו במשך שבעים שנה בלי לשים לב בכלל.
הקיץ מתקרב. רוב בנ"י לא יודעים שללכת לחוף מעורב, לבריכה מעורבת זה יהרג ואל יעבור. ללכת בצניעות, אתן, המשפחות, הילדות, ממש בצניעות. לא לקחת את הבעל בשום אופן למקומות שיש בהם פריצות, להזהר מאד.
התורה כותבת כאן במפורש בפרשה, קדושים יהיו לאלוקיהם ולא יחללו שם אלוקיהם כי את אישי ה' מקריבים והיו קודש. יש פה שאלה קטנה, אם ה' אומר לכהנים קדושים יהיו לאלוקיהם אז הוא לא צריך לומר גם ולא יחללו את שם אלוקיהם, הם יהיו קדושים הם לא יחללו. מדוע אומר קדושים יהיו וגם ולא יחללו, מדוע הכפילות?
התורה רוצה לרמוז לנו כאן דבר נורא, מה שהרא"ש כותב באורחות חיים לרא"ש. אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. האדם המשכיל חייב לשאוף למעלה למעלה כל הזמן, לעלות בתורה וביר"ש, למה? כדי שיסור משאול מטה, כדי שלא יתדרדר לאבדון. התורה רוצה להדגיש לנו כאן, קדושים יהיו לאלוקיהם למה? כי אם לא יהיו קדושים, אם לא יהיו פרושים, אם לא יהיו זהירים יחללו את שם אלוקיהם, הם יפלו לשאול תחתית. התורה מגלה לנו כאן שאין דרך אמצעית בעבודת ה', אין! ר' ישראל מסלנט אומר האדם דומה לציפור. כמו שהציפור לא יכולה לעמוד באוויר, אם היא תעמוד לרגע, לנוח היא תיפול מיד. כך האדם, אם לא עושה פעולות חזקות בכל כוחותיו תמיד לעלות, ברגע אחד שהוא מפסיק לעלות הוא מיד נופל. דבר נורא עד כמה אדם צריך למסור נפש בעבודת ה' שאם כבר עושה את עבודת ה' לעשות את זה בשלמות נוראה.
אתן בוודאי שמעתן על קין והבל. הגמרא אומרת באבות דרבי נתן לקין אין חלק בעוה"ב. כמה זה כואב, הבן של אדם הראשון, ה' ברא אותו, וקין דבר עם ה', נביא. מה היתה הטעות של קין? לא שהרג את הבל אחיו, היתה טעות לפני כן, זאת היתה התדרדרות, מתדרדרים לאט לאט. אומרים חז"ל, הגיע ליל יום טוב של פסח אמר להם אדם לבניו בלילה הזה עתידים בני ישראל להקריב קרבנות פסחים, הקריבו גם אתם לפני בוראכם.
אדם הראשון בחיר ה', יציר כפיו של ה', העולם כולו לפניהם, לפני שני בנים בלבד. כל אחד יכל לקחת כמה יבשות, לא היה חסר להם כל טוב. אדם הראשון רצה להעיר את תשומת ליבם של בניו להכרת הטוב לה'. לומר להם, אנחנו אומנם שולטים בעולם, על החיות, על הבהמות, אך זה לא שלנו, אלא הכל של ה'. לכן אמר להם, תקריבו קרבן לה'.
אישה שלא קבלה מתנה מבעלה במשך עשרים שנה ופתאום הוא יקנה לה סוודר יפה אך עם כתם שמן שאי אפשר להסיר אותו, סוג ב'. היא תגיד לו, הלוואי ולא היית מביא לי, לך לחנות ותחזיר את הסוודר [ותשאר שם עם הסוודר]. אומר הבעל, אולי זה יצא בכביסה…. אך האישה לא צריכה את הסוודר של בעלה יש לה כסף משלה. מתנה בלי הנותן לא שווה כלום, העיקר זה איך נותנים את המתנה עם לב או בלי לב. היא לא צריכה את הפיסטוק של בעלה, אלא את האהבה של בעלה. אדם יכול לבנות לאשתו וילה עם כמה קומות, שמונה עשרה חדרים, והיא לא יודעת איך לברוח ממנו ומהוילה, האם התחתנה עם הוילה?!
קין אומר, באמת צריכים להביא קרבן לה'. לפני הבל, הקדים אותו והביא קרבן שהיה שאריות של המאכל שלו. הוא גמר לאכול, נשאר קצת שאריות, לקח קצת מהם שם עליהם נפט ושרף קרבן לה'. לא ירדה אש והקרבן לא התקבל. לפעמים בא אורח וקשה לך לעשות עוד פעם צ'יפס, אוכל וכו', את עייפה קצת. את אומרת, יש אוכל משבת. אבל היום לא שבת, יום שלישי…לא חשוב. קין הביא ממותר מאכלו, מהשאריות, למי? להקב"ה. והבל ראה שקין הביא קורבן אבל הקורבן לא התקבל, אז הביא מבכורות צאנו ומחלבהן. כבשים שלא נגזזו לצמר. ונתרצה קורבן הבל. הבל הבין דבר אחד, אם כבר אתה מקריב קרבן לה', אם אתה כבר רוצה להביא מתנה לה' ולגלות אהבה לה', אז תן את הטוב ביותר, למה אתה מביא לו שאריות?! לכבשים יש צמר שהוא יקר. הבל לקח כבשים שעוד לא גזזו את הצמר שלהם ולכן הקרבן היה יותר יקר, יותר יפה. בחר כבשים שמנות עם הרבה חלב ושומן ואותם הקריב לה'. ירדה אש משמים וקבלה את קרבנו.
קין התחיל לקנא, מזה הוא כפר ואיבד את עולמו. במקום לעשות תשובה ולהרהר, למה ה' קבל את מנחת הבל ולא את קרבני? להתחרט, לבקש סליחה מה' ולתת מתנה מושלמת. "אמר קין להבל מסתכל אני כי ברחמים נברא העולם אבל לא בפרי מעשים טובים הוא מתנהג" –לא בגלל מעשים טובים, שאני עשיתי מעשים טובים אז למה לא התקבל. הרבה פעמים אדם חילוני אומר, אני מתפלל, למה קרה לי כך? היא כבר יושבת במזכירות של הקב"ה רק את זה היא לא מבינה. "והכרת פנים יש בדין" –פרוטקציה, משוא פנים יש בשמים. "למה נתקבל קרבנך" –רוצה קין להבין. ענה לו הבל, אין הכרת פנים בדין אלא מפני שמעשי טובים משלך נתקבל קרבני ברצון. ענה קין להבל, אין דין ואין דיין ואין עוה"ב ואין שכר ועונש לרשעים ולצדיקים. אמר לו הבל, יש דין ויש דיין, ויש עוה"ב, ויש שכר ועונש. ועל עניין זה היו מתקוטטים בשדה. ויקח קין על הבל אחיו והרביץ בו אבן במצחו והרגו.
ממה התחיל? שלא הקריב קרבן לה'. כתוב, שומר מצווה לא ידע דבר רע. הבל הביא מבכורות צאנו, מדוע המצווה לא שמרה על הבל אלא גרמה לו למות? חשבתי כאן רעיון פשוט. הבל עשה מצווה יקרה, המצווה התקבלה, אך היה חסר דבר יסודי במהות של המצווה. הבל הקריב את הקורבן אחרי שהוא ראה את קין עושה ולא אחרי שאביו אמר לו. מצווה כזאת שאת נדחפת, נגררת היא מצווה טובה אבל יש בה חסרון, אין לה כח להגן ולשמור. לפעמים בא לך רעיון טוב לעשות, את שומעת דרשה ומקבלת את הדברים אך אומרת לא אני אהיה הראשונה, אם יהיו אנשים נוספים אני אלך לשיעור…אם יהיו עוד…אני אעשה את המצווה, אם.. אם.. –לא! עבודת ה' לא עושים אם הוא יעשה.
אברהם נזרק לאש, ניצל ונהיה לאברהם אבינו. את אחיו ארן זרקו באש, באותה אש על קידוש ה' היה מוכן לקפוץ, ומה קרה לו? נשרף. למה ארן נשרף ואברהם נשאר חי? כי אברהם לא ידע שישאר בחיים. אמר לו נמרוד, מי אלוקים? אמר לו, ה' אלוקים. אמר לו נמרוד, אני אלוקים. אמר, לא, אתה בן אדם. אזרוק אותך לאש ונראה אם אלוקיך יציל אותך. תזרוק אותי לאש. היה מוכן אברהם להשרף על קידוש ה'. אחרי שאברהם יצא חי אמרו לארן, מי אלוקים נמרוד או ה'? אמר ארן, חכו, נראה את התוצאות, מה ישאר מאברהם. כשהוא ראה שאברהם יצא חי מהכבשן אמר ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים, אני מוכן לקפוץ לכבשן האש. מדוע הוא נשרף? מדוע המצווה לא הגנה על ארן? לפי שהוא אמר נראה מה יהיה עם אברהם.
כשיש מצווה, כשיש דבר קדוש אל תחכי להיות השניה, השלישית אלא את הראשונה תקפצי במסירות נפש, באהבה עם כל הלב בכל הלב, בכל הכוחות לעבוד את הקב"ה ואז הכל מתקבל לרצון לפני ה'.
לרשימת המאמרים המלאה
