פרשת שבוע

רוחניות ומיסטיקה

הבית היהודי

עבודת המידות

חיים של תורה

המשכן היה קטן מאד. הארון היה תשעה טפחים, הכפורת היתה טפח. הקב"ה דיבר  למשה מעל הכפורת "ונועדתי לך מעל הכפורת". משם שמה אותו משה כל השנים. הגמרא אומרת בחשבון, כשמודדים את הכלים של המשכן, אז יוצא שאין מקום לארון. אומרת הגמרא, הארון היה עומד בדרך נס, לא תפס מקום.

המשכן היה קטן מאד, ה' דיבר מעל הכופרת טפח. המקדש של שלמה המלך היה גדול מאד, בנין הכי יפה בעולם בכל הדורות.

אני אומר לכם איזה נקודה חשובה מאד.

מצד אחד, אומרת הגמרא, שהקב"ה אמר למשה "ונועדתי לך מן הכפורת מעל הכרובים", הקול היה נשמע מעל הכפורת. הקב"ה לא התלונן שהמקום קטן, שזה לא מספיק לו. צמצם את שכינתו במקום שלא תפס כביכול מקום. והנה כשבנ"י בזמן המקדש, שהיה בנין גדול, מפואר ויפה, אמות רבות על אמות רבות, הקב"ה כביכול מתלונן שזה קטן לו, כביכול. אומר הקב"ה, איזה בית אשר תבנו לי כה אמר ה', השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ואת כל אלה ידי עשתה, השמים והארץ אני מלא.

מצד אחד אנחנו רואים בכופרת שה' דיבר איתו משם, ממקום של טפח, והיה טוב לה', טוב למשה, טוב לבנ"י. והנה במקדש של שלמה המלך, אומר איזה בית אשר תבנו לי? זה כביכול קטן, לא מספיק לי. מה הכוונה?

אומרת הגמרא במסכת סנהדרין דף ז. פעם אחת היה רוכל שהסתובב ברחוב וצעק דבר מוסר שהוא למד מהחיים. ואמר, כרחמתים ועזיזה –כשהאהבה ביני ובין אשתי היתה גדולה, הפוטיה .. היינו ישנים על חוד של סכין, והיה טוב לנו, היה מקום לשנינו מקום ברווח. עשתה –עכשיו, כשהאהבה לא כל כך חזקה ביננו, מיטה של שישים אמות לא תספיק לשנינו. וכך היה צועק.

"צפוף לי, צפוף לי, אני נחנקת בבית, הולכת להשתגע…", בבית הולכת למות.

אז החכמים שמעו את דבריו. אמר רב הונא, מה שאתה אומר אדוני בתורה זה כתוב. במשכן כתוב ונועדתי לך שם ודברתי איתך מעל הכופרת. ותניא ארון תשעה טפחים וכפורת טפח. והבית אשר בנה שלמה, שישים אמה אורכו, עשרים רוחבו ושלושים קומתו, ושם נאמר "השמים כסאי..". אומר רש"י, כשחטאו ישראל, לא היה מקום לשכינה, אף לא מקום קטן.

אני רק חשבתי היום בעז"ה, האדם הפיקח הסתובב והכריז את דבריו, למה הוא הגדיר "חוד של סכין", זה מסוכן, אפשר להחתך. שהיה אומר, על שולחן, על כסא, על מיטה בגודל טפח. למה תפס את המושג חוד של סכין?

רבותי, אני חושב. כשנוגעים בחוד של סכין נחתכים, זה מדמם, זה כואב. כשיש אהבה בין אדם לאשתו, הכל בסדר, יש דירה בת שלוש קומות, ארונות מקיר לקיר, ושני פריז'ידרים, ויש לה כל טוב, שטיחים, מכונת ייבוש, מדיח כלים, שואב אבק …והיא לא רבה עם בעלה, אז זה לא קונץ שהם לא רבים. בא ההוא גברא ואומר, כשהיתה האהבה בינינו היינו ישנים על חוד של סכין, הכוונה היו מצבים קשים, דם, הילד חולה, היא חולה, צרות, לא היה אוכל, לא היה כסף. חוד של סכין זה כואב, זה מדמם. אומר, גם כשהיינו בבית לבד עם דם, צרות, דמעות וכאב, גם אז הכל היה מספיק לנו, לא היה חסר לנו כלום.

לפעמים אני נכנס לבית של עני, איזה אושר, איזה שלווה. ואין כלום בבית, שולחן עם שלוש רגליים, כסא בלי כסא, ואיזה שמחה, פריזידר כזה קטן.. איזה אושר. שבוע שעבר באה אישה אצלי, לא עלינו לא עליכם, אישה שנראית מאושרת. היא אומרת, בלי העין הרע אני יושבת טוב. יש לה וילה, וולוו וכו'. אז למה באת? בעלה ברח מהבית לפני כשנה, והיא לבד.

איי, מה שווה הוילה, מה שווה הוילה? פעם הייתי בשיעור והיתה אישה שנראית הכי מאושרת בעולם. רב בית הכנסת אמר לי, תדבר עם האישה הזאת, אולי תוכל לעזור לה. יש לה קאדילק לבן, וילה על חוף הים, כמו בתמונות. ממש בלי גוזמה, אמרתי זאת בטח הכי מאושרת בעולם. היא התחילה לבכות, אמרה לי, למה ה' עושה לי את הצרות האלה? בעלי חמש שנים ברח מהבית, ביתי יצאה מהבית לחיות עם גוי, בני התאבד.. . איזה צרות ואיזה וילה…

כשחסר לך מייבש ופריזידר ומכונת כביסה, וחסר לך מדיח לך כלים - חסר לך אהבה. כשחסר אהבה אין כלום, שום דבר לא מספיק. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. כל הזמן אדם ירצה עוד ועוד. כשאין אהבה שום דבר לא מספיק. יביא לה סוברו חדש, היא רוצה פונצ'ק ?, יביא לך ארון שחור, עכשיו האופנה אחרת, תהרוס אותו ותבנה חדש. כשאין אהבה, אין סיפוק, אין תכלית בחיים. אין הערכה ושום דבר לא תופס מקום. כשיש אהבה יש הכל, לא צריך כלום. כשאין אהבה, שום דבר לא יעזור.

הרב דסלר אמר דבר נפלא. שמעתי את זה מר' חיים שמואלביץ, ע"ה. הוא אומר, איך זכו בנ"י לקבל את התורה? כתוב, ויחן שם ישראל כנגד ההר –כשה' ראה שבנ"י נהיו כאיש אחד בלב אחד, כולם, אמר זה הזמן שמסוגל. מיד נתן להם את התורה.

כתוב, ומשה עלה אל האלוקים. ועל ישראל כתוב ויחן שם ישראל –עסקו בעיסקי חניה, אומר רש"י. בנו אוהלים, יתדות וכו'. לכאורה זה פגיעה בעמ"י. מהגמרא רואים ששניהם עשו טוב, משה עלה לאלוקים והם עסקו בעיסקי חניה, במצווה. בעיסקי חניה כל אחד בונה את האוהל שלו, כל אחד בונה את המקום שלו, מסדר לו את המקום באוהל שלו. האם כך מתכוננים לקבל את התורה?

אומר ר' חיים שמואלביץ, ויחן שם –התורה מגלת לנו את גדלות עמ"י שזכו לקבל את התורה. ויחן –כל אחד הלך לבנות את האוהל של השני. זה היה ההכנות, ובזכות זה "ומשה עלה אל האלוקים".

לפי זה, אם איש ואישה רוצים לזכות לכתר תורה, להוריד שכינה בבית…הבחורה לפני נישואיה, היה לה לדאוג לאדם אחד בלבד –לעצמה, טיפוח האישיות, חסר לה את זה.. וכו'. כל הזמן היה לבחורה אתגר לדאוג לעצמה. ולבחור גם כן, לפני החתונה היה לו אתגר, תפקיד, תכלית לדאוג לעצמו. לדאוג שיתעלה ברוחניות, בלימוד, בתפילה, ביראת שמים, וכן בביגוד וכו'. אחרי החתונה, התפקידים, האתגרים, המטרות של בני הזוג משתנות. לאישה יש תפקיד אחר, לדאוג לבעלה. זה התפקיד שלה, זה האתגר שלה, בשביל זה התחתנה, בשביל זה באה לעולם. לדאוג לו כל הזמן, מה הוא אוכל? מה הוא צריך? האם הוא נקי, מסודר? אם נח לו וכו'. וגם לאיש אחרי החתונה יש תפקיד, תכלית, אתגר, כל הזמן לדאוג לה. אז אם הוא דואג לה כל הזמן, והיא דואגת לו כל הזמן, אז הקב"ה דואג לשניהם.

הגאון מוילנא אומר, עיקר חיות האדם שבשביל זה בא לעולם, לעבוד תמיד על שבירת המידות שלו. יותר ענווה, יותר קדושה, יותר צניעות, כל הזמן לעבוד על המידות. ואם לאו, אין לו זמן לזה, למה לו חיים? יותר טוב שימות. לפי שכל תפקיד האדם זה לתקן, לשפץ את המידות. עייר פרא יוולד –אדם נולד עם מידות לא טובות, ולכן כל העבודה שלו לתקן ולזכך את המידות. זוהי כל תכליתו.

כמה צרות יש, כמה סבל, כמה כאב יש. אפשר בקלות להמנע מהם. לא לחטוא, כמעט ואי אפשר. אין איש שיעשה טוב בארץ ולא יחטא. יצר הרע כל הזמן יושב לנו על הראש, ואנשים נכשלים. מה העיצה שהקב"ה ימחק את כל העבירות של האדם של כל החיים?

השבוע אני שמעתי גמרא שהאירה לי את העיניים. אני ידעתי אותה, אך זה באמת האיר את עיני. אומרת הגמרא במסכת ראש השנה דף יז. אמר רבא, כל המעביר על מידותיו מעבירים לו בשמים על כל פשעיו, שנאמר, נושא עוון –מרים את העוון, למי?  ל"ועובר על פשע" –מי שעובר על פשעים של אחרים, לא מתייחס אליהם כאילו לא קרו, הקב"ה גם כן מעביר על כל פשעיו.

איי, איזה פטנט, איזה פטנט שהקב"ה יסלח לאדם את כל פשעיו, אם יסלח לאחרים את כל הפשעים. והגמרא מביאה סיפור, מעשה שהיה. רב הונא בנו של ר' יהושוע חלה. רב פפא, חברו, עלה לביתו לשאול עליו. ראה שרב הונא גוסס, אמר לאשתו וילדיו, תכינו לו מזוודה. איזה מזוודה מת לוקח? אומר רש"י, תכריכים. והלך לדרכו. לסוף קם רב הונא וישב, נהיה בריא. רב פפא התבייש ממנו, הלך לבית הכנסת אחר, בכביש היה בורח, התבייש שאמר לאשתו וילדיו להכין לו תכריכים, ועתה הוא רואה אותו מסתובב. מבושה, לא יכל לראות את פניו, שבמקום להתפלל עליו שיהא בריא, אמר להכין לו תכריכים. רב הונא הרגיש שרב פפא בורח ממנו. אמר לו, למה אתה עושה כך? אמר לו, כך וכך –אגיד לך את האמת, כשהיית חולה אמרתי להכין לך תכריכים. אמר לו, אתה לא טעית. באמת כמו שאתה ראית, כך היה, אני הייתי מת. מה שאתה רואה עתה זה נס. בית דין של מעלה פסקו אותי למיתה, והקב"ה התערב! ורחמתי את אשר ארחם –יש אנשים שיש להם יחס מיוחד אצל הקב"ה, ולא יכולים כל בית הדין של מעלה לעשות כלום.

משה ביקש מהקב"ה, אראני נא את כבודך. אמר לו ה', ורחמתי את אשר ארחם –יש כאלו שאני מרחם עליהם, מטפל בהם טיפול אישי. יש כמה יחידים כאלו.

באמת, אמר רב הונא, הגיע זמני למות, ובית דין של מעלה פסקו לו שיבוא לדין. פתאום הקב"ה צעק לבי"ד, תניחו לו, תנו לו לחזור לעולם. ומדוע? הועיל ולא עמד אף פעם על דיבורו –אף פעם לא הקפיד, גם אתם אל תקפידו עליו, תנו לו לחזור. שנאמר, נושא עוון ועובר על פשע –למי ה' נושא עוון? למי שעובר על פשע.

"לשארית נחלתו" –אומרת הגמרא, אמר רב אחא, למי שמשים עצמו כשיריים –ככלום.

עכשיו אני מבין, מי זכה לגילוי אלוקי הכי גדול בעולם? משה רבינו. לא היה דבר כזה, פנים אל פנים דיבר איתו ה', כאשר ידבר איש את רעהו. כזה גילוי אלוקי, כזה התגלות! אתם יודעים למה הוא זכה לכזה גילוי?

כשחלקו קורח ועדתו על משה רבינו, אמר להם, ואנחנו מה כי תלינו עלינו? -

ולא רק משה זכה, גם החפץ חיים זכה לגילוי אלוקי. אחד מתלמידי החפץ חיים סיפר שפעם אחת אחרי תפילת מנחה הלך הח"ח ליער בראדין, ותלמידו הלך אחריו. החפץ חיים הלך פעם אחרי מנחה ליער. התלמיד שלו עקב אחריו. והוא ראה את החפץ חיים. איך שהוא עושה מעגל עם המקל שלו. נכנס פנימה ואומר, ריבונו של עולם, אני לא יוצא מפה עד שאתה עונה לי על כל השאלות. התלמיד מספר, אני שמעתי את זה ברחתי לפני שיהי פה גילוי שכינה ואני אתעלף. אחרי שעה הוא רואה את החפץ חיים בישיבה. מה זה אומר? שענו לו. איזה דרגות. אנשים בזמננו. הוא גדל לבד, ילד יתום.

מה אומנתו של אדם בעולם? יעשה את עצמו אילם. אנחנו עושים את אחרים אילמים….

דוד המלך אמר, ואנוכי תולעת. אז היתה תביעה עליו, כי תולעת זה משהו, וזה לא דרגה אמיתית של ענווה. נראה שבעלך יגיד לך, תולעת. תכניסי אותו בכלוב.., אני תולעת –אתה תולעת. דוד אמר תולעת, ובשמים אמרו תולעת זה משהו. אברהם אבינו אמר, אנוכי עפר –דורכים עליו, יורקים עליו, והוא לא מגיב. אז אברהם הרגיש שהוא עפר. אך עפר זה משהו, אעפ"י שהוא לא מגיב, לא מדבר. האם ראיתם פעם עפר כועס?!

ואת מתפללת כל היום בעמידה "ונפשי כעפר לכל תהיה…", רק לא לבעלי. איזה כעפר? כפיל, כג'ירפה. צריך להגיד ונפשי כג'ירפה לכל תהיה.

ולאברהם אומרים, זה משהו, זה לא הדרגה הנכונה.

מי הדרגה הנכונה? משה רבינו שאמר ואנחנו מה –כלום. ואם התורה כותבת את זה, סימן שמשה הרגיש כך, הרגיש שהוא כלום. אתם יודעים ממה אני מתפעל? אם התורה כותבת על משה שהוא אמר כך, סימן שכך הוא הרגיש. מי החכם הכי גדול בעולם? משה רבינו. מי ידע את כל התורה? משה רבינו. מי היה הגדול שכל העולם שאל אותו שאלות? משה רבינו. זה לא קונץ שאחד טמבל אומר על עצמו שהוא כלום, הוא צודק. אבל אחד גדול הדור שמרגיש שהוא כלום, זו הגדלות.

אם אליהו הנביא יתגלה לאדם, אותו אדם לא ידבר אם אשתו במשך שנה. בשביל זה הוא לא נגלה אליו…. הראש שלו יהיה בעננים, ועוד זה לא אליהו הנביא הוא רק חושב שזה היה אליהו…

הקב"ה מדבר עם משה רבינו יום, יום. היה צריך להרגיש …והנה הוא אומר על עצמו, אני כלום. כאשר ה' אומר למשה, לך ואשלחך אל פרעה. אומר לו משה, מי אנוכי –אני לא ראוי לדבר עם פרעה. אפילו שה' דיבר איתו הוא הרגיש שהוא לא ראוי לכלום, הוא אפס מאופס. אדם שמבטל ביטול מוחלט את האישות שלו, את ההוויה שלו, את המציאות שלו, כלפי הבורא, הוא מרגיש שהוא כלום, אז הוא משהו, הוא בדרגה של פנים אל פנים דיבר עם ה'. ה' נגלה לאדם שהוא מרגיש שהוא כלום, שהוא אפס. בן אדם חושב שהוא משהו, אז הוא כלום.

ואנחנו מה - זה העבודה שלנו בעולם, להרגיש כלום. להרגיש עד שהתורה תעיד עלינו. לא להגיד, אני כלום, והיא חושבת שהיא אב"ד, שהיא יותר חכמה מכולם.

באמת איך אפשר להגיע לדרגה כזאת? אנחנו נותנים דרשה יפה לעבוד על המידות, להרגיש כלום כלפי הבעל, כלפי האישה, כלפי השכנים, להרגיש כלום. אבל באמת איך אפשר להגיע לדרגה כזאת, האדם הרי נולד עם יצר רע מנעוריו.

אומרת הגמרא, איך אדם יכול לזכות לקבל את השכינה בבית שלו?

או' הגמרא במסכת נדרים דף נה. "וממדבר נתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות- אמר לי, כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל…

משה רבינו, מקבל התורה, אדון הנביאים, לימד את התורה, לפני פטירתו נתן לו ה' את התואר "משה עבדי" –עבד. למה עבד? הרי הוריד את התורה, מסר את נפשו בשביל עמ"י, למה נותן לו תואר של עבד?

מה זה עבד? אם האדון קורא לעבד בשעה שתיים בלילה, האם העבד יכול להגיד "אני עייף"? "אין לי מצב רוח" [למה אני תחנת רוח..], "עכשיו אני לא יכולה.. לא בא לי..".

עבד זה אדם שאין לו שום ישות משלו, שום עצמאות משלו, שום רצונות משלו. אין "לא יכול, לא רוצה..". עבד הוא אישות שמבטל את עצמו ביטול מוחלט לאדונו.

הקב"ה לא מצא הגדרה יותר טוב למשה רבינו, לא איש התורה, לא צדיק הדור, לא אדון הנביאים, אלא משה עבדי –עבד ה'. ה' אומר ליהושוע, משה עבדי מת –עבד. הוא הגיע לדרגה של ביטול העצמיות שלו כליל כלפי ה'. כלום, אין לו רצונות משלו, אין לו שאיפות משלו, אין לו כלום אלא רק רצון ה'.

כשה' קרא לאברהם, ענה אברהם "הנני". קרא למשה, וענה "הנני". מה זה הנני? אומר הספורנו, אני מוכן ומזומן לעשות רצון בוראי. זה עבד ה'.

אחרי שמשה רבינו הגיע לדרגה כזאת של ביטול היש שלו, אין לו כלום, כלום, אז זכה לכזה גילוי של פנים אל פנים. אדם שאין לו כלום משלו, אין לו שום מציאות, אז ה' משרה עליו שכינתו.

ממשיכה הגמרא: "וממדבר מתנה" –כיוון שמשים אדם את עצמו כמדבר, שהוא הפקר לכל התורה ניתנת לו במתנה. ואם זוכה לקבל את התורה, אז "ממתנה נחליאל". כל המפרשים אומרים, כשה' ברא עמים בעולם, הוא נתן לכל מלאך אומה אחת. וכיצד? ה' ערך כביכול הגרלה, כל מלאך לקח פיתקה ובה היה רשום שמה של האומה שלו. שרו של עישו לקח את פתקו של עישו וכו'. ה' גם לקח פתק, ופתקו יצא עמ"י. "כי לקח ה' יעקב חלקו" –עמ"י יצא בחלק ה'.

נחליאל –אני הסברתי, זוכה לנחול את הקב"ה, זוכה שה' יהיה חלקו, זוכה לגילוי שכינה. אדם שעושה את עצמו כמדבר, זוכה לקבל את התורה במתנה, ואז זוכה לנחליאל –לגילוי שכינה, ומנחליאל במות –זוכה לגדולה. אבל אם מתגאה בדרגות שאליהם הגיע, מבמות הגיא –ה' משפיל אותו. ה' אומר, נתתי לך את הגדולה לא בשביל שתתגאה אלא בשביל שתתקרב אלי…

ובאמת "נחליאל" –זוכה לנחול את ה'. כתוב בספר דברים, בפרשת האזינו "בהנחל עליון גויים" –כשה' נחיל לכל מלאך גוי אחד, "בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים.. כי חלק ה' עמו" –להקב"ה יצא שהוא אחראי על עמ"י.

רבש"ע, כי חלק ה' עמו, אתה החלק שלנו, תשמור עלינו…

"ימצאהו בארץ מדבר בתוהו ילל ישימון.." כל המפרשים אומרים, שהקב"ה מצא את עמ"י במדבר, שנאמר, זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר…. גם רש"י אומר, אותם מצא לו נאמנים במדבר, כשאמר להם לצאת בלי אוכל, קבלו עליו תורתו ועולו.

אני אומר לפי זה, ימצאהו בארץ מדבר –אם אדם עושה את הארציות שלו, את החומריות שלו כמדבר, אז ימצאהו –הוא מוצא את הקב"ה. ימצאהו –איך? בארץ מדבר, אם עושה את עצמו כמדבר, כהפקר לכל. מה יש במדבר? לא ספרייט, קולה וכו', אלא כלום.

המנורה מסמלת את החכמה, את התורה, להראות ששכינה שורה בישראל. ושלוש פעמים התורה כותבת על המנורה: פעם אחת בתרומה "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תֵעַשֶה המנורה…". לכאורה היה צריך להיות תַעֲשֶה, והתורה מדגישה איך לעשות אותה, כאילו אנחנו לא יודעים. בויקהל כתוב עוד פעם את אותו ציווי "ויעש את המנורה זהב טהור, מקשה עשה את המנורה ירכה וקנה ממנה יהיו..". ובפרשת בהעלותך כתוב "מקשה עשה את המנורה, ירכה וקנה..". מדוע התורה כותבת את הדברים שלוש פעמים?

המנורה מסמלת את החכמה, את היראת שמים, את הדבקות בבורא עולם, את גילוי שכינה. אומר הקב"ה,מקשה - זה נראה קשה, באמת קשה, כל הזמן לא לדבר לשוה"ר, לשמור את העיניים, את הפה, לא לכעוס, לא להקפיד וכו'. לכן כתוב, ועשית את המנורה מקשה –קשה, זה קשה מאד, לעשות את המנורה זה קשה. לכן אומר הקב"ה תֵעַשֶה –מאליה. אם רק אתה תרצה לעשות את עצמך שלם, אם רק אתה תרצה לעשות את עצמך מנורה שתאיר בבית המקדש, אם אתה רוצה רק לעשות את עצמך, אומנם מקשה –זה קשה, אך תֵעַשֶה.

שימו לב כמה שזה אמת. כשהקב"ה הראה למשה כיצד לעשות את המנורה, כולה מקשה אחת גביעים, כפתורים וכו'. אמר משה, רבש"ע, איך אני יכול לעשות כך? אמר לו ה', אתה תזרוק את הזהב לאש, והיא תעשה לבד, מקשה אחת תֵעַשֶה המנורה.

זהב בעולם מסמל עושר, תאוות, כסף. אומר הקב"ה, לעשות את המנורה זה נראה קשה, אתה רוצה אני אעשה את זה, אך מצדך תזרוק את הזהב לאש –אם תזרוק את כל התאוות, את כל העושר, את כל הגשמיות והחומריות, אז המנורה תעשה כבר לבד.

מדוע התורה כותבת ירכה וקנה? אומרת הגמרא, לעולם יהא אדם רך כקנה. למרות שזה נראה מקשה –קשה, בכל אופן תעשה מאליה. איך? על ידי שתזרוק את הזהב לאש –תמסור נפש, ואז זה יהיה ירכה וקנה- זה לא יהיה קשה אלא רך כקנה.

לכן התורה כתבה את זה שלוש פעמים בתרומה, ויקהל ובהעלותך.

כתוב בפרשה שלנו במדרש רבא, משה רבינו עלה לשמים למשך ארבעים יום ושם למד חברותא עם הקב"ה את כל התורה כולה. מה הוא למד במשך הארבעים יום האלו? כלום.

אומר המדרש, ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו –נתן לו את התורה בסוף הארבעים יום. אמר רב אבהו, כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה למד תורה ושוכח. אמר לו משה להקב"ה, רבש"ע, עברו ארבעים יום ואיני יודע דבר. איך נוטלים ידיים? לא יודע. כמה נרות מדליקים בערב שבת? לא יודע. איני יודע דבר. מה עשה הקב"ה? משהשלים את הארבעים יום, נתן לו הקב"ה את כל התורה כולה במתנה, שנאמר "ויתן אל משה".

מה הקב"ה רוצה ללמד אותנו בזה? אל תתעצל, אתה תעשה כל מה שאתה יכול במסירות נפש, תחזור ותחזור, ואז תקבל את התורה במתנה. אם אדם עושה כל מה שביכולתו.. לפעמים אני רואה הרבה ספרים, ואני מקבל חלישות הדעת, גם משה רבינו שכח.

איך זוכים לקבל את התורה במתנה? הרי אנחנו לא לומדים ולא מקבלים במתנה?

אומר המדרש, ויתן אל משה ככלותו –כלה. אמר רב שמעון בן לקיש, כל מי שהוא לומד דברי תורה ואינם ערבים לו ככלה שהיא ערבה לבעלה, נוח לו שלא למד את זה. דברי התורה צריכים להיות ערבים, כמו שאדם ניגש לכלה, מחכה עשרים ושתיים שנה עד שמצא את האבידה שלו. שבשעה שנתן הקב"ה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה, שהיא חביבה על בן זוגה, שנאמר ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו.

התופרת גומרת לתפור לך את השמלה. בדיוק הכפתורים מתאימים לבד, והבד לחוטים וכו'. את תולה את זה ארבע עשרה פעמים, מדליקה את כל החשמלים, ומסתכלת על זה הרבה, ואת לא שוכחת את השמלה. ודבר תורה, "אני שכחתי..", למה את לא מתסכלת על זה כמו על שמלה, למה אדם לא מסתכל על זה כמו על כלה. אז הוא שוכח.

ויהי ככלותו –משה ניגש תורה כמו שניגש אל כלה. אם דברי תורה ערבים על האדם כמו כלה, אז הוא זוכה שהתורה תינתן לו במתנה.

ובאמת, הקב"ה אמר למשה, מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים –הלוואי ויהיו יראים אותי. ובנ"י טעו טעות היסטורית, היו צריכים להגיד לה', מי יתן? אתה תתן. אם היו מבקשים מה' שהוא יתן, היו זוכים לגילוי ה' ולומדים את התורה ממנו, וכך לא היו שוכחים אותה לעולם והיתה גאולה כל אלפי שנים. היו צריכים לבקש.

כתוב במדרש רבא בזאת הברכה, שמא יאמר אדם הכל אני יכול, תורה אני לא יכול. אומר הקב"ה, כל התורה כולה דבר קל הוא, אלא שאם אתם יראים אותי הרי כל התורה וכל החכמה נטועים בליבכם.

אדם שהתורה ערבה וחביבה עליו כחתן אל כלה, זוכה והתורה ניתנת לו מתנה, שנאמר ממדבר מתנה.

להשתדל באמת לראות מהאישיות של משה, מקשה –זה כל כך קשה, אך תעשה –רק תזרוק את הזהב לאש. אנחנו לוקחים את הזהב מהאש…. ואם האדם זוכה לזרוק את הזהב לאש, המנורה תעשה מאליה, ירכה וקנה –כל העבודה תהיה רכה כקנה. ה' אומר, אני אעשה את זה בקלות בשבילך.

שנזכה לדבקות אמיתית בהקב"ה, לחיים אמיתיים על פי התורה, ולגאולה קרובה, אמן.